בפגישתו הראשונה עם מפקד גל"צ, בשנת 2012, היה חשוב לרמטכ"ל בני גנץ להבהיר שאין לו כל כוונה להתערב בתכנים בשידורי התחנה הצבאית. הוא ביקש, באופן חריג, רק בקשה אחת: שהתחנה תמשיך להפיק את ערב השירים השנתי לזכר יצחק רבין. בכל שנה כיבד בנוכחותו את האירוע.
חלפו שנים, גנץ הפך לשר הביטחון ויושב־ראש מפלגה. עכשיו, כשהוא עורך היכרות עם אחוז החסימה, הוא מבקש לסגור את גלי צה"ל. עשרות שנים לא הבחין שאל המיקרופון שמכוון לקלוט את דבריו מחובר שרוול בצבע חאקי. פתאום, חודשיים לפני הבחירות, גילה את "הצורך להפריד בין שירותם של חיילי צה"ל לבין אמצעי תקשורת שבו מועסקים לובשי מדים בתכנים פוליטיים". לצורך שחרורה של התחנה מצה"ל הוא הקים צוות מקצועי של משרדי הביטחון, התקשורת והמשפטים. המתח עוצר נשימה: מה יחליטו המשרדים שבראשם עומדים בני גנץ, בני גנץ ובני גנץ?
"קיום תחנה צבאית איננו סביר בעת הזו", כתב גנץ בהודעתו. יש סיבה אחת ויחידה שבעטיה קיומה הפך בעיני יו"ר כחול לבן פחות סביר מאשר פעם: ברדוגו, יעקב ברדוגו. גנץ מתעב את הפרשן הפוליטי של התחנה שמבקר אותו על בסיס יומי, והוא מניח שבוחריו ישמחו להשתיקו. אם התכנית הכלכלית של הליכוד מותגה בעיתונות כשוחד בחירות, איך נגדיר את התכנית התקשורתית של כחול לבן?
ללא קשר לשאלה אם יש צורך בגלי צה"ל – הן בשל הפורמט של יחידה צבאית העוסקת בתכנים פוליטיים, והן בשל התנהלות התחנה בשנים האחרונות – יש משהו נקלה בשתיקה התקשורתית אל מול הניסיון של גנץ להשתמש בכוחו השלטוני כדי להשתיק סיקור שלילי. זכור פוליטיקאי אחר שעשה ניסיון דומה, וזכורים גם הזעזוע, החקירות וכתבי האישום.
מילא השתיקה, האליטה התקשורתית מעניקה לגנץ גיבוי רעיוני. פתאום, סתימת פיות וסגירת כלי תקשורת הם מהלך מבורך, כי הקול קול יעקב. בכיר לשעבר בגל"צ פרסם השבוע מאמר ב"הארץ", עיתון שידוע במלחמותיו למען השידור הציבורי (בכפוף לתקנון, לא כולל מבצעים). הוא קונן שבגלל ברדוגו "התחנה הפנתה עורף לחלקים נרחבים בעם". חלקים אחרים שאליהם הוא וחבריו הפנו עורף במשך שנים מעולם לא עניינו אותו כשאחז במיקרופון. אחר כך נזכר בימים אחרים שבהם "על עובדי התחנה נאסר להביע בשידור את דעתם הפרטית", מתוך תקווה עמומה שקוראיו לא החזיקו בטרנזיסטור בעשרות השנים בהן נפתחו יומני בוקר ותכניות אקטואליה בראיון עם בכירי חמאס או סתם בהטפה שמאלנית.
הם בעד הגיוון כל עוד הוא לא באמת מתבצע, בעד הדעות כל עוד הן בפורמט הפלייליסט: מספר קטן ומצומצם שנבחר בקפידה, בעוד השאר נזרק לפח. והרי תחזית: מערכת הביטחון תיפרד מגנץ הרבה לפני שתיפרד לשלום מברדוגו.